יש לי מאהב חדש 

יש לי מאהב חדש

שלום לכם יקיריי, יש לי מאהב חדש. אמנם הוא לא כל כך חדש כי הוא מלווה אותי מהיום שנולדתי ואף 9 חודשים קודם לכן. הוא נמצא איתי כל שניה משניות היום ונמצא איתי בשנתי. מלווה אותי ברגעי שמחה, ברגעי כאב וצער גדולים. לכל מקום שאני הולכת הוא בא יחד איתי, שוטף איתי כלים, מתקלח,אוכל איתי, מכין ביחד איתי אוכל ועוזר לי לקרוא סיפור לפני השינה לילדיי.
כשאני עצובה הוא מחבק אותי בסבלנות אין קץ וכשאני שמחה הוא יותר מאושר ממני. כשאני מגזימה הוא דואג להראות לי באסרטיביות שהגזמתי ונותן לי להרגיש לא טוב כדי שאעשה חשבון נפש עם עצמי ואתקן את דרכיי.
אז מי זה המאהב הזה?
המאהב הזה הוא הגוף שלי. כשנולדתי קבלתי אותו במתנה, פיקדון לשמור עליו מכל משמר עד שאחזיר את נשמתי לבורא. קבלתי אותו ככלי רכב שיסייע בידי להתהלך בעולם הזה. מכונה מופלאה ומושלמת היודעת לעשות תהליכים כל כך מורכבים עד שגדולי הרופאים והמדענים עומדים משתאים לנוכח פלא הבריאה הזה. המערכות עובדות בתיאום מושלם עם תוכנית ידועה מראש של תיקון עצמי והתפתחות.

למה הוא חדש אתם שואלים? הוא הרי מלווה אותי כמה עשרות שנים, קראו ואספר לכם.
כשאני מביטה סביבי באנשים "שלובשים" את הגופים שלהם אני רואה שמערכות היחסים שלהם עם הגוף שלהם לא טובים באופן מיוחד. יש כאלה שממש שונאים את הגוף שלהם. הם מביטים בעצמם במראה ורואים את "העונש" שהולבש עליהם. לפעמים הם כל כך שונאים אותו ומתביישים בו שהם נמנעים בכלל מלהסתכל עליו במראה.
הם חונטים אותו בכל מיני בגדים כדי להסוות את הצורה שלו, מרעיבים אותו לפעמים עד כדי מוות כדי שיתאים לתכתיבי האופנה של אותם אנשים ששונאים אותו לא פחות ואולי אפילו יותר. הם מזלזלים בגוף שלהם, אוכלים מאכלים מרעילים ושותים משקאות זבל. הם צורכים כמויות מופרזות של סמים ואלכוהול, ישנים מעט מדי, לחוצים יותר מדי ועל פעילות גופנית אין כלל מה לדבר.
הם עורכים ספירת מלאי של "הפגמים" שבו ומסננים לעבר הגוף שלהם כמה הם בזים לו.
ויש כאלה שממש גורמים לגוף שלהם נזק בכוונה תחילה, שורפים אותו, שורטים וחותכים אותו, כדי להביע בצורה מוחשית את שנאתם לגופם ואת שנאתם לעצמם, נפשם ונשמתם הכואבת.

גם אני פעם לא סבלתי את הגוף שלי, שנאתי את רעמת התלתלים שלי, את הצלקת ברגלי הימנית ואת כפות הרגליים שלי. לא רק שלא סבלתי את הגוף שלי, לא ייחסתי אליו כל משמעות ותדלקתי אות בכל מיני מזונות מרעילים כאילו היה פח זבל.
אך בשנה האחרונה התחלתי לשנות את מערכת היחסים שלי עם הגוף שלי. לראשונה בחיי הבנתי שאני "תקועה" איתו ואין מדיניות החזרה או החלפה. הבנתי שאם אני אשנא את הגוף שלי, הוא ישנא אותי בחזרה. אם אעולל לו דברים לא טובים הוא יחזיר לי באותה המטבע כי יחס גורר יחס.
פתאום ראיתי אותו בצורה שונה, התחלתי להודות לו שהוא קיים בכלל, הבנתי שאם הגוף שלי יחלה אז אני אסבול, אם הגוף שלי ימות אז לא אהיה כאן יותר. הבנתי שאפשר וכדאי לנהוג כלפיו אחרת.

שמתי לב מה אני מכניסה לפה שלי ונגעלתי מכל הכימיקלים והרעל שהכנסתי אליו מבלי משים פשוט כי זה היה טעים. התחלתי לעשות פעילות גופנית ולהניע אותו. הרגשתי מחויבות לבדוק את מחשבותיי ורגשותיי שמזינות את מוחי.
התחלתי לאהוב אותו אהבה גדולה והוא אוהב אותי בחזרה, גילינו אחד את השני מחדש והקשר בינינו מתחזק ומשתפר והתחושה היא שיש לי מאהב חדש ונדיב. הוא זמין לי תמיד, חבר אמיתי!!!
הוא מראה לי מתי אני מגזימה ואני מקשיבה לו, הוא מזכיר לי לאכול נכון, לנוח ולשתות ואני מכבדת זאת והוא גומל לי שבעתיים.
אני מרגישה שתמיד הוא אהב אותי, חיכה בסבלנות שאבין שכשאני מייסרת אותו, אני מייסרת את עצמי. כשאני מתייחסת אליו לא טוב אני בעצם מבקיעה גול עצמי ומפסידה במשחק החיים.
לכל אחד מכם יש גם מאהב כזה, בחינם, תמיד ומתוך אהבה שאינה תלויה בדבר. הוא מלווה אתכם בכל רגע ורגע. הוא אינו נח לעולם, נלחם בפולשים עבורכם, מחמם אתכם בחורף ומקרר אתכם בקיץ. הוא עוזר לכם לחוש, לשמוע, לטעום, להריח, לחשוב, להרגיש את העולם הזה.

אז עם יד על הלב, איך אתם מתייחסים אליו?
כשתראו אותי ברחוב, תראו את הגוף שלי מחבק אותי באהבה ואתם יודעים מה? אפילו הבעל שלי לא מקנא.
אם תצטרכו ממני פעם עזרה ע"מ לשפר את מערכת היחסים שלכם עם עצמכם ועם הגוף שלכם, אני כאן בשבילכם.

ממני באהבה גדולה ואמיתית.
צילה שנהר


הכותבת הינה מומחית בייעוץ אישי ובינאישי. משלבת שיחות ייעוץ טיפוליות עם אלמנטים מרפואה משלימה לנוער ומבוגרים. מנחת קבוצות מנהיגות והתפתחות אישית, מנהלת פורום ייעוץ ותמיכה ב BWOMAN ובשלבי כתיבת ספר. 050-6402526
http://www.tzila.co.il/